פדיון ימי חופשה הוא התשלום שעובד מקבל כשהעבודה מסתיימת, על ימי החופשה שהגיעו לו ולא ניצל. הסכום שווה לדמי החופשה שהיה מקבל אילו יצא לחופשה ביום האחרון לעבודתו.
המדריך מיועד למעסיקים, למנהלי משרד ולמי שמכין את גמר החשבון: מתי משלמים פדיון, איך מחשבים את היתרה ואת השווי של יום חופשה לעובד במשכורת חודשית ולעובד שעתי, אילו שנים נכנסות לחישוב, ומה צריך להיות רשום כדי שהסכום יעמוד בבדיקה. כמה ימי חופשה מגיעים לכל עובד לפי ותק, במדריך לימי חופשה לפי חוק.
מתי משלמים פדיון חופשה
לפי סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, עובד שהפסיק לעבוד לפני שקיבל את החופשה שמגיעה לו עד אותו יום, מקבל פדיון חופשה. מה זה אומר בפועל:
- רק כשהעבודה מסתיימת. כל עוד העובד ממשיך לעבוד, החוק לא מאפשר לשלם לו כסף במקום החופשה. המטרה היא שהעובד ינוח בפועל.
- פיטורים או התפטרות, אין הבדל. החוק מדבר על כל עובד שהפסיק לעבוד.
- הודעה מוקדמת לא מאפסת את היתרה. ימי הודעה מוקדמת לפיטורים לא נספרים כימי חופשה, חוץ מהימים שמעבר ל־14 הראשונים. מה שנשאר ביתרה ביום האחרון משולם כפדיון. לפירוט: חופשה בתקופת הודעה מוקדמת.
- עובד זמני בשכר שעתי או יומי, שעבד אצלכם פחות מ־75 ימים רצופים, לא צובר ימי חופשה. במקומם הוא מקבל תמורת חופשה של 4% לפחות משכר העבודה, ולכן אין לו יתרה לפדות.
איך מחשבים פדיון חופשה
הנוסחה עצמה פשוטה. הטעויות נמצאות בנתונים שנכנסים אליה:
פדיון חופשה = יתרת ימי החופשה ביום האחרון × שווי יום חופשה
- יתרת הימים. כמה ימים הגיעו לעובד לפי הוותק שלו, פחות מה שניצל בפועל, כולל ימים שהועברו משנים קודמות. על השנה האחרונה מגיע לו חלק יחסי (פירוט בהמשך).
- שווי יום חופשה. תלוי בצורת השכר: משכורת חודשית או שכר שעתי ויומי.
- הכפלה. היתרה כפול השווי.
דוגמה ליתרה: עובד בשנה הרביעית שלו, בשבוע עבודה של 5 ימים, מסיים לעבוד ב־30 ביוני. מתחילת השנה עבד בפועל 120 ימים. עובד שסיים לעבוד באמצע השנה מקבל עליה חלק יחסי: ימי העבודה בפועל חלקי 240. כלומר 16 × 120 ÷ 240 = 8 ימים לפי החוק, שהם 6 ימי עבודה בשבוע של 5 ימים (שבוע מלא ועוד יום). אם נשארו לו 4 ימי עבודה מהשנה הקודמת, שהועברו בהסכמתכם, היתרה לפדיון היא 10 ימי עבודה.
את הטבלה המלאה של ימי החופשה לפי ותק, ואיך מתרגמים ימים לפי החוק לימי עבודה בשבוע של 5 או 6 ימים, תמצאו במדריך לימי חופשה לפי חוק.
עובד שעתי מול עובד במשכורת חודשית
שווי יום החופשה הוא דמי החופשה שהעובד היה מקבל אילו יצא לחופשה ביום שבו הפסיק לעבוד. החוק מחשב אותם אחרת לפי צורת השכר.
עובד במשכורת חודשית
עובד במשכורת חודשית מקבל בחופשה את השכר שהיה מקבל על אותם ימים אילו המשיך לעבוד. בפדיון זה אומר: המשכורת החודשית הרגילה שלו, מתורגמת לשווי של יום עבודה, כפול היתרה.
את שיטת התרגום ליום כדאי לבדוק עם מי שמכין אצלכם את השכר, ולוודא שהיא זהה לשיטה שבה שולמו לעובד דמי החופשה לאורך העבודה. כך הפדיון לא מפתיע אף אחד בגמר החשבון.
עובד בשכר שעתי או יומי
עובד שמקבל שכר לפי שעה או לפי יום מקבל את השכר היומי הממוצע שלו כפול מספר ימי החופשה:
- השכר היומי הממוצע הוא השכר של שלושת החודשים שלפני החופשה, חלקי 90. בפדיון, אלה שלושת החודשים שלפני סיום העבודה.
- אם באותם חודשים העובד לא עבד בהיקף מלא, למשל כי היה בחל״ת או עבד פחות שעות, הוא יכול לבחור את שלושת החודשים עם העבודה המלאה ביותר מתוך 12 החודשים שלפני כן.
דוגמה: עובדת שעתית הרוויחה 27,000 ₪ בשלושת החודשים שלפני סיום העבודה. 27,000 ÷ 90 = 300 ₪, וזה השכר היומי הממוצע שלה. את הסכום הזה מכפילים במספר ימי החופשה שנשארו לה.
מה נכנס לשכר, ומה לא
בשני המקרים החישוב נשען על השכר הרגיל: השכר בעד שעות העבודה הרגילות. תשלום על שעות נוספות, והחזר הוצאות שאין לעובד כשהוא לא עובד, כמו החזר נסיעות, לא נכנסים. הסכם קיבוצי, צו הרחבה או חוזה העבודה יכולים לקבוע לעובד תנאים טובים יותר, ואז מחשבים לפיהם.
לכן אצל עובד שעתי כל שעה רגילה שנרשמה משנה את הסכום. איך השעות הופכות לשכר החודשי, במדריך לעובד שעתי.
אילו שנים נכנסות ליתרה
פדיון חופשה משולם על כל החופשה שמגיעה לעובד עד היום האחרון, ולא רק על השנה האחרונה:
- השנה האחרונה: חלק יחסי, לפי ימי העבודה בפועל חלקי 240, כמו בדוגמה למעלה.
- שנים קודמות: לפי החוק החופשה לא נצברת. אבל בהסכמת המעסיק העובד יכול לנצל לפחות שבעה ימים בשנה ולהעביר את היתרה לשתי שנות העבודה הבאות. הסכם קיבוצי, צו הרחבה או חוזה העבודה יכולים לאפשר יותר. ימים שהועברו כך הם חלק מהיתרה לפדיון.
- התיישנות: החוק קובע תקופת התיישנות של שלוש שנים לכל תביעה לפיו.
המשמעות למעסיק: בגמר החשבון לא מסתפקים בשנה האחרונה. בודקים כמה ימים הגיעו לעובד בכל אחת מהשנים הקודמות, כמה ניצל בכל שנה, ומה עבר הלאה.
והכי חשוב: כל יום רשום בסוג שלו. ימי מחלה, מילואים וחגים לא נספרים כחופשה. אם נרשמו כחופשה, היתרה קטנה מדי, וגם הפדיון.
מה הרישום צריך להראות
לפי חוק חופשה שנתית, מעסיקים שהחובה חלה עליהם מנהלים פנקס חופשה. כשעבודה מסתיימת, התקנות קובעות שרושמים בו לכל עובד:
- שם ומספר זהות.
- תאריך תחילת העבודה.
- מועדי החופשה שקיבל.
- דמי החופשה ששולמו, ותאריך התשלום.
- תאריך סיום העבודה.
- פדיון החופשה ששולם, ותאריך התשלום.
גם התלוש מראה את יתרת החופשה, ושם העובד בודק אותה. לפני שסוגרים את גמר החשבון, כדאי לוודא שהיתרה בתלוש האחרון תואמת את מה שנרשם בפועל: אם עובד שעזב יטען שמגיעים לו עוד ימים, הרישום הזה הוא מה שתראו. רשימת בדיקה מלאה לתלוש, במדריך לבדיקת תלוש שכר.
הפדיון הוא רק שורה אחת בגמר החשבון. לצידו משלמים, לפי העניין, את תמורת ההודעה המוקדמת, פיצויי פיטורים ודמי הבראה על חלק השנה האחרונה. כולם נשענים על אותם נתונים: מתי העובד התחיל, כמה עבד בכל תקופה, ומה היה יום העבודה האחרון.
איך זה נראה ב־ProperTime
את מועדי החופשה רושמים במקום שבו נרשמת הנוכחות, ואת הפדיון מחשבים במערכת השכר:
- סוג היעדרות “חופשה”: מגדירים פעם אחת, לצד מחלה, מילואים וכל סוג אחר שאתם צריכים. כך כל יום נרשם בסוג שלו, וימי מחלה ומילואים לא יורדים מהחופשה.
- דיווח ואישור: העובד מדווח חופשה מהאפליקציה בנייד או מהמחשב, והמנהל מאשר כבר במהלך החודש.
- יומן החופשה: כל חופשה נרשמת ביומן החופשה של העובד, עם התאריכים שלה. כשעובד עוזב, כל ימי החופשה שניצל כבר מחכים לכם, ולא צריך לשחזר אותם מהזיכרון או מהודעות.
- קובץ השכר: בסוף החודש ההיעדרויות, כולל יומן החופשה, ממופות לקודי השכר שלכם ויוצאות בקובץ מוכן לטעינה למערכות שכר מובילות.
זה מידע כללי, נכון לאוקטובר 2026. את הפרטים המלאים כדאי לבדוק במקורות או מול עורך דין לדיני עבודה.
מקורות (נבדקו באוקטובר 2026): חוק חופשה שנתית (סעיפים 7, 10, 13, 26 ו־31), תקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה).
רוצים שגמר החשבון ייסגר על רישום מסודר? השאירו פרטים ונקים לכם ניסיון של 14 ימים, עם תמיכה אנושית לאורך הדרך. ללא התחייבות וללא כרטיס אשראי.